סרטי הביכורים שהדהימו את העולם

לכבוד חג השבועות ("חג הביכורים") ריכזנו את הסרטים הראשונים של במאים דגולים .
היום אתם מכירים אותם כבמאים החזקים ביותר בהוליווד, אבל לפני המיליונים והאוסקרים היה סרט אחד שהראה לעולם בדיוק מה הם שווים, ואלה סרטי הבכורה שלהם:

ז'אן לוק גודאר - "עד כלות הנשימה" (1960)

סרטיו של גודאר נחשבים עד היום להתגלמות הקולנועית של הרעיונות מאחורי הגל החדש הצרפתי, ולמרות שבעשורים האחרונים ההיצע הקולנועי שלו לוקה בדידקטיות ובחוסר תקשורת עם הקהל, קשה שלא להתפעל מהאינטגריטי שהוא מפגין על ידי סירוב עיקש ועקבי לקבל על עצמו את הנורמות של הממסד הקולנועי. ב"עד כלות הנשימה" גודאר מביים כאילו לא ראה סרט קולנוע מימיו. העלילה מורכבת מרצף ציטוטים אקלקטי, העריכה שופעת ג'אמפ קאטים והפרות בוטות של חוקי המשכיות, ועל תאורה או חצובה אין מה לדבר. אבל הנוכחות המקסימה של ג'יין סיברג, הדיאלוגים הסקסיים שלה עם ז'אן פול בלמונדו, ורוח המרד והנעורים שהסרט מקרין הפכו אותו להצלחה, ואת גודאר לאגדה חיה.

דייויד לינץ' - "ראש מחק" (1977)

אין זה מפתיע שדיויד לינץ' התקשה למצוא מימון להפקת סרט האימה האמנותי "ראש מחק", שהפקתו נמשכה חמש שנים. מבט אחד בתסריט הביזארי מסוגל לגרום התקף לב לכל מפיק שפוי. הסרט עוקב אחר דפס בחופשה שמגלה כי חברתו לשעבר ילדה לו בן, וכי הבן הזה הוא יצור משונה דמוי לטאה עטוף בתחבושות שמיילל ללא הפסקה. האווירה המסויטת, המועצמת על ידי סצנות הזיה מעיקות, מגיעה לשיא מחריד כשהגיבור מחליט לבדוק מה יש מתחת לתחבושות של בנו המעוות. הסרט פילג את המבקרים. חלקם ראו בו רצף הגעלות חסר הגיון והחלק האחר יצירת מופת אפלה וחדשנית. את קהלו מצא הסרט בין פוקדי הקרנות חצות חובבי בי מוביז וסרטי אימה, בהן השתלב החיזיון המשונה שרקח לינץ' בטבעיות. לינץ' עצמו טוען כי "ראש מחק" הוא סרטו הספיריטואלי ביותר, וכי הוא מתאר באופן מדויק את הלך הרוח בו היה שרוי בזמן הצילומים. צפייה בסרט מראה שעברה עליו תקופה בהחלט לא פשוטה.

האחים כהן - "רציחות פשוטות" (1984)

בשנות השמונים הסתבבו שני אחים עם חלומות לעשות קולנוע בפסטיבלים ואולפנים, מנסים למכור טיזר-טריילר שצילמו. הם הבטיחו שבהינתן המימון, הסרט שיתקבל ייראה בדיוק כמו הקדימון, שהציג אדם זב-דם הזוחל לאיטו על כביש ושאר תמונות זכירות שהפכו מאוחר יותר לסרט "רציחות פשוטות" של ג'ואל ואיתן כהן. מעבר לכך שהטריק השיווקי, (קודם טריילר באפס-תקציב ואז סרט ממומן היטב) היה כל-כך מבריק עד כי שוחזר מאז בהצלחה פעמים רבות מאז (תשאלו את ארי פולמן), הוא גם סימן באופן מיידי את האחים כהן כהבטחות. 25 שנה וכמה יצירות מופת אחרי קומדית הנואר זוכת פסטיבל סאנדנס, ההבטחות הגשימו עצמם מעל ומעבר. שכן הכהנים הם בין הגאונים הבודדים שעובדים היום בהוליווד.

דארן ארונופסקי – "פיי" (1998)

כמו רבים לפניו, גם הבמאי המוערך דארן ארונופסקי התחיל בשחור-לבן ותקציב זעום. אבל בניגוד לקווין סמית' למשל, ש"מוכרים בלבד" שלו הפך לקאלט, “פיי" של ארונופסקי הוא יצירה מופתית בכל קנה מידה. כשבמאים כמו פיטר ג'קסון החלו את דרכם בסרט אימה וטיפסו אל לב המיינסטרים עם "שר הטבעות", ארונופסקי צילם סרט שבדיעבד סימל את חזונו הקולנועי רב העוצמה כבר בסרט הראשון. לדעת רבים (כולל כותב הכתבה), הסיפור על המתמטיקאי שעלה על הצופן של מהות הקיום והחל נרדף על-ידי פראנויות, הוא שיא שהבמאי טרם שחזר. לא ביצירתו הנוקשה והאהודה ביותר (“רקוויאם לחלום”), לא במרהיבה ושופעת הדמיון מכולן (“המעיין”) וגם לא בסרטו החדש והבוגר ביותר עד היום (“המתאבק”).

ריצ'רד קלי - "דוני דארקו” (2001)

סיפורה של יצירת הביכורים של הבמאי ריצ'רד קלי היא אנטיתזה נפלאה למד ההצלחה המיידית הנהוג בתקופה בה נעשה הסרט. הרי "דוני דארקו" לא הביא הרבה צופים לאולמות בשעתו ובלבל עד מאוד את אלה שכן הגיעו, עם הסוף הפעור לרווחה שלו. אך כאשר יצא לספריות ההשאלה, הפך בשיטת מפה לאוזן לאחד מסרטי הפולחן הגדולים של העשור הנוכחי. הסיפור על הנער שהחליט כי עליו מוטלת המשימה לעצור את התמוטטות היקום, על משמעויותיה האלגוריות והפילוסופיות הנוגעות לנושאים כמו מסע בזמן ודטרמיניזם מול חופש הבחירה, הקנה ליוצרו ייחוס משיחי וגם מדף באוזן אחרי סרט אחד בלבד. בשנה שעברה קלי חזר לעשייה קולנועית עם "סיפורי סאות'לנד" ההוזה והמעולה והשנה תגיע אלינו "הקופסא" שלו.

קוונטין טרנטינו - "כלבי אשמורת" (1992)

קוונטין טרנטינו, שעבד בספריית וידאו לפני שהפך לבמאי, ותכנן לצלם את "כלבי אשמורת" בתקציב של שלושים אלף דולר בלבד, שינה את תכניותיו לאחר שהארווי קייטל קרא את התסריט , הסכים להשתתף בהפקה, וגייס מליון וחצי דולר לצילומים. הסרט, שהוגדר על ידי מגזין "אמפייר" כסרט האינדי הטוב בכל הזמנים, היה יריית הפתיחה לקריירה רבת ההשפעה של טרנטינו, והפך לאחד מסרטי הפולחן הגדולים של שנות התשעים. האלימות הגרפית, הדיאלוגים הארוכים, השפה הבוטה, מבנה הזמן המקוטע והשימוש הנרחב בלהיטי שנות השבעי - כל המרכיבים שהפכו לסימני היכר של טרנטינו, נוכחים בסרט באופן מוגבר. טרנטינו התפרסם בהמשך דרכו כש"ספרות זולה" הפך ללהיט ענקי (וזכה בדקל הזהב), וממשיך לספק סרטים מרשימים בסגנונו הייחודי עד היום. עם זאת, לדעת רבים, הוא מעולם לא הצליח להתעלות על סרט הביכורים המופתי שלו.

סם ריימי - "Evil Dead" (1981)

בתקציב זעום, עם צוות הפקה מינימלי עד לא קיים, צילם סם ריימי את סרט הבכורה העקוב מדם שלו, והמציא את ז'אנר האימה מחדש. בסרט מגלה חבורת צעירים כי הבקתה בה החליטו לבלות את הלילה היא משכנו של כוח דמוני עתיק יומין שמשתלט על גופם וגורם להם להתקיף אחד את השני באכזריות. האורגיה הפראית של כריתות האיברים, השפרצות הדם והמרדפים האלימים שהסיטואציה מייצרת היא כל כך מוגזמת וקיצונית עד כי לצופה לא נותרת ברירה אלא לצחוק. ריימי לא מהסס לתקוף את הצופה עם זוויות צילום לא שגרתיות ותנועות מצלמה מהירות על מנת לייצר את תחושת חוסר האיזון אותה חווים הגיבורים, והאיפור והמשחק המדהים של חברו הטוב סם קמפבל משלימים את החוויה. מדובר ללא ספק בצפייה שגורמת לסרט האימה החדש של ריימי שעולה על האקרנים בימים אלו להיות מסקרן ביותר.

ג'ון קרפנטר - "Dark Star" (1974)

הסרט אותו מגדיר הבמאי ג'ון קרפנטר כ"מחכים לגודו בחלל" התחיל את דרכו כסרט סטודנטים באורך 45 דקות. לאחר שצד הסרט את עינו של המפיק ג'ק האריס, הסכים האחרון לממן את הפיכתו לסרט באורך מלא. קומדיית המד"ב הפסיכדלית הזו מתארת את שגרת יומם של צוות חללית שנמצאת בחלל כ-20 שנה במשימה שמטרתה השמדת פלנטות לא יציבות. כצפוי, היציבות הנפשית של חברי הצוות עצמם אינה מזהירה בעקבות השהות הממושכת בבידוד, ומנעד התגובות שלהם לסיטואציה נע בין התבודדות על מצפה החללית, דרך ניסיון התאבדות ועד גלישת חלל על גלשן מאולתר אל תוך האטמוספרה של כוכב סמוך. קרפנטר המשיך לקריירה מפוארת בה הוא התמקד בסרטי אימה ("ליל המסכות") ומד"ב ("היצור"), והתסריטאי דאן א'ובאנון, שותפו לכתיבת התסריט, נידב כמה מהרעיונות שהופיעו ב "Dark Star" (במיוחד את קו העלילה שקשור למפלצת שמסתובבת בחללית מבלי שניתן לאתר אותה) לטובת סרט מד"ב פחות מצחיק ויותר מפחיד שנקרא "הנוסע השמיני", אותו הוא כתב.

ג'ורג' לוקאס -"THX1138" (1971)

עוד סרט מד"ב סטודנטיאלי שהפך לסרט באורך מלא הוא סרטו הראשון של ג'ורג' לוקאס, שאת שמו לא פשוט לזכור. בעולם האנטי אוטופי המתואר בסרט לאנשים יש מספרים במקום שמות, קרחת במקום שיער, ותרופות פסיכיאטריות מונעות מהם לחוות רגשות או משיכה מינית. אבל זה לא מה שיעצור את הגיבור THX1138 (רוברט דובאל) מלהתחיל עם שותפתו לחדר. לאחר שהוא מפסיק לקחת סמים ומממש את אהבתו ל LUH3417 הוא נאסר, ונאלץ לברוח מהחברה הדכאנית בה הוא חי. הסרט היה אחת ההפקות הראשונות של "אמריקן זואטרופ", חברת הפקות של פרנסיס פורד קופולה.

פיטר ג'קסון - "Bad Taste" (1987)

במשך ארבע שנים, בעיקר בסופי שבוע, צילם פיטר ג'קסון ("שר הטבעות") את סרטו הראשון "Bad Taste", וחקק את שמו בדברי ימי הטראש לנצח. התסריט המופרע, המתאר פלישה של חוצנים קניבלים לעיירה שלווה, נועד במקור להיות סרט באורך עשר דקות בלבד, אבל כשהגיע ג'קסון לחדר העריכה הוא גילה שפחות מחמישים דקות זה לא יהיה, והחליט ללכת על כל הקופה עם פיצ'ר. את המסכות של מפלצות החלל בנה ג'קסון במטבח של אמו, את כלי הנשק של הניו-זילנדים חמומי המוח הנשלחים לעצור את האיום האינטר-גלקטי הוא בנה מצינורות אלומיניום ופימו. את הסאונד, כולל הדיאלוגים, הוא הוסיף מאוחר יותר בעריכה. את התוצאה צריך לראות כדי להאמין. הסצנה הקלאסית בה ג'קסון, שמשחק בתפקיד הראשי, מגלה כי המוח שלו דולף דרך חור בגולגלתו ומנסה למנוע את התופעה על ידי חבישת כובע הדוק היא מן הסתם אחת הסיבות לכך שכששווק הסרט לספריות וידאו הוא הגיע עם שקיות הקאה צמודות.