יום שישי, 31 באוקטובר 2008

"True Blood" לא מוצאת את מקומה


סדרת הערפדים האמריקנית החדשה "True Blood" מלאה בכוונות טובות, שחקנים לא רעים ובמסרים חשובים, אבל טלוויזיונית היא פשוט לא ממריאה .

סדרות חדשות מהלכות על חבל דק מאוד. מצד אחד, הן חייבות להצהיר כוונות במהירות ולשתול בתודעת הצופה כמה שיותר מרכיבים ממכרים מהפרק הראשון. מצד שני, כפי שמלמדות סדרות כמו "אבודים", מסתורין עשוי היטב הוא המרכיב הממכר ביותר.

"True Blood", הסדרה החדשה של אלן בול ("עמוק באדמה") ב-HBO, אינה מצליחה למצוא את אותו איזון נכסף.
"True Blood" מבוססת על סדרת ספרים מצליחה מאת שרליין הריס. בעולם שבו המציאו מדענים יפנים דם סינתטי, יכולים ערפדים לצאת מארון המתים, להפסיק לחיות כמפלצות באפלה ולהתחיל בדו קיום עם בני אנוש.

סוקי סטקהאוס (אנה פקין) ממלצרת בבר בעירה קטנה בלואיזיאנה וכוחות על טבעיים שמקורם לא ידוע מאפשרים לה לשמוע את מחשבותיהם של האנשים סביבה. לאחר מקרה רצח שבו מצביעות הראיות על חשוד שותה דם, נכנס לבר של סוקי ערפד שאת מחשבותיו היא אינה יכולה לקרוא.

מכיוון ששקט אמיתי היא יכולה למצוא רק בסביבתו, נמשכת סוקי אליו ובהדרכתו מגלה את עולמם של הערפדים. נקודת המוצא של הסדרה מסקרנת. חבל רק שחצי עונה חלפה ועדיין לא עשו איתה שום דבר.

אלן בול נוהג לעסוק במיעוטים ובאנשים שחיים בשולי החברה, וזה הכיוון שסדרה על הערפדים לוקחת בהנהגתו. קיימות אינספור השוואות שאפשר לעשות בין הערפדים של "True Blood" והחברה האמריקנית העכשווית.

"לצאת מארון המתים" הוא ביטוי מהסדרה, ואי אפשר שלא לחשוב על הקהילה ההומו-לסבית בכל פעם שאחת הדמויות חוזרת עליו, במיוחד בגלל המבטא הדרומי. או שאולי מדובר בגזע, שהוא עדיין נושא רגיש בלואיזיאנה.

בסופו של דבר, זה לא ממש משנה כי הסדרה לא ממריאה. יש כאן שחקנים טובים, בעיקר ותיקי סדרות קודמות של הערוץ, שמנסים למצוא בית חדש. אנה פקין היא לא אחת מהם, אף על פי שאולי צריך להאשים את הכתיבה או את הבימוי.

כך או כך, קשה למצוא סיבה לבלות איתה שעה בשבוע. הסדרה זוחלת מפרק לפרק כאשר לא נראית מטרה באופק. ייתכן שלאחר כמה פרקים נוספים הכול יתבהר; גם "עמוק באדמה" התחילה בצליעה. אבל יש גבול לכמה זמן חסד אפשר לתת לסדרה. מי שניסה חצי עונה יכול לוותר בלי ייסורי מצפון.

מאת: NRG

אין תגובות: